לפני חמשת אלפים שנה: ממצאים ארכיאולוגיים, כולל כלי מלחמה וציוד דיג, מצביעים על קיומן של תרבויות עתיקות באזור הונג קונג כבר בתקופה זו.
לפני כאלפיים וחמש מאות שנה (המאות הרביעית והחמישית לפנה"ס): רבים מבני שבט Yue מגיעים להונג קונג בעקבות תקופה של אי שקט ומלחמות פנימיות בסין. הם דוחקים את המקומיים ולאחר תקופה של עימותים וחיכוכים, מתמזגות שתי הקבוצות והופכות לקבוצה אתנית אחת.
לפני אלפיים ומאתיים שנה (שנת 214 לפנה"ס): האזור שבו שוכנת הונג קונג כיום מסופח לסין, בעקבות איחודה של סין בתקופת שושלת צ'ין. האזור מתפתח מעט והמקומיים מתחילים לעסוק בהפקת מלח מהים ובשליית פנינים: שתי מלאכות אשר עתידות להוות את עמוד השדרה של כלכלת הכפרים באזור למשך הרבה מאוד שנים, עד בואם של הבריטים...
לפני כאלף שנה: בשנת 900 לספירה מתחילה העיר "קנטון" (Guangzhou בימינו) לתפוס את מקומה כמרכז סחר בינלאומי, והונג קונג השכנה זוכה לתקופה של שגשוג יחסי... ובמאה השלוש עשרה לספירה, לפני כשמונה מאות שנים, מגיעים לאזור מתיישבים חדשים הנמלטים מהכיבוש המונגולי בסין.
האירופאים מגיעים
לפני כחמש מאות שנה: האירופאי הראשון שהניח את כף רגלו על אדמתה של הונג קונג היה, ככל הנראה, הימאי הפורטוגזי חורחה (ג'ורג') אלוורז, שהגיע למקום בשנת 1513 במהלך מסע לגילוי אפשרויות מסחר באזור. המשלחת שלו מציבה צלבי אבן ("Padrao") משני צידי הדלתה של נהר הפנינים ומכריזה על השטח כעל טריטוריה של מלך פורטוגל... (האפשרות שמישהו כבר ישב שם כמה אלפי שנים לא ממש עניינה אותם, כפי שהיא לא עניינה אף אימפריה אירופאית אחרת באותם ימים...)
אלוורז ואנשיו מקימים מספר מושבות באזור, אך הקיסרות הסינית לא מתלהבת מנוכחותם ולאחר סדרת היתקלויות הם מסולקים מהאזור ונותרים רק עם מקאו, מצידו השני של המפרץ (את הסיפור של מקאו תוכלו לקרוא במדריך שלנו למקאו). חצר הקיסר אף מכריזה על "חרם" (Hai Jin) שנועד לנתק את סין מהשפעות זרות ולצמצם את יכולתן של מדינות אירופאיות להתערב בענייניה של סין. אך בפועל, משפיע החרם לרעה על התפתחותה של סין, ואת המחיר היא עתידה לשלם בגדול בזמן "מלחמות האופיום"...
לפני כשלוש מאות שנה: בשנת 1699 מגיעה לאזור משלחת של "חברת הודו המזרחית הבריטית" (British East India Company) והסחר בין סין ובריטניה מתחיל לשגשג, בעיקר הודות לפופולאריות העצומה לה זוכה התה הסיני באיים הבריטיים. בשנים הראשונות עוד מצליחים הבריטים לשלם באמצעות "מוצרי יוקרה אנגליים" כגון תיבות מוסיקליות ושעוני אורלוגין, אך הסינים מאבדים עניין במוצרים אלה והביקושים לתה רק הולכים וגוברים, מה שיוצר בעיה אמיתית לסוחרים האנגליים...
לפני כמאתיים שנה: לקראת סוף המאה ה 18 מספק המכס על יבוא התה מסין כעשרה אחוזים מסך הכנסות הממשלה הבריטית...
הבריטים מתחילים להציף את סין באופיום, אותו הם מביאים מחבל 'בנגל' שבהודו (הנתון לשליטתם) ובעזרתו הם מצליחים לשלם על התה הסיני ולהמשיך את "חגיגת הרווחים"... העובדה כי האופיום הוא סם ממכר וכי השימוש בו אסור בתכלית האיסור בבריטניה עצמה, לא מפריעה לסוחרים תאבי הבצע ולממשלה שעומדת מאחריהם...
לפני כמאה ושבעים שנה: בעקבות כמה ניסיונות דיפלומטיים כושלים של הסינים לגרום לבריטניה להפסיק את הסחר באופיום, נתפסים ומושמדים כמה אלפי ארגזים של הסם הנרקוטי על ידי נציגים של חצר הקיסר. הבריטים, מצידם, טוענים כי זוהי פגיעה בזכויות הסחר שלהם ונערכים להכריז מלחמה על סין.
"מלחמת האופיום הראשונה" פורצת בשנת 1839, נמשכת שלוש שנים, ובמהלכה כובשת בריטניה את האי הונג קונג ומקימה עיר חדשה בשם קווינסטאון (Queenstown) המשמשת כנמל חופשי ומושכת אליה אלפי סוחרים ואופורטוניסטים מהאזור, כמו גם מאירופה וצפון אמריקה.
לפני כמאה וחמישים שנה: האלימות פורצת שוב ב 1856 ומכיוון שמרבית ההיסטוריונים רואים בה את "הסיבוב השני" של המלחמה הקודמת, זוכה זו לשם "מלחמת האופיום השנייה", במהלכה כובשים הכוחות הבריטים את חצי האי קאולון (Kowloon) ומבססים את אחיזתם במושבה הצעירה, אשר הולכת ונהפכת למרכז כלכלי אזורי בעל משמעות.
בעשרים השנים שחולפות מסיום "מלחמת האופיום הראשונה", הולכת הונג קונג הצעירה מחיל אל חיל, ואוכלוסייתה צומחת מששת אלפים איש למאה אלף !
לפני כמאה שנה: בשנת 1898, מתוך חשש כי לא יצליחו להגן על המושבה הקטנה לאורך זמן, משכנעים הבריטים את הממשלה הסינית (או יותר נכן "מאלצים" אותה...) להחכיר להם את "הטריטוריות החדשות" ו "האיים החיצוניים" לתקופה של 99 שנה, צעד אשר מגדיל את שטחה של הונג קונג פי כמה וכמה...
המאה העשרים
לפני שבעים – שמונים שנה: הונג קונג עוברת את מלחמת העולם הראשונה בשקט יחסי, ובשנים שלאחריה מגיעים לעיר גלי הגירה גדולים, בעיקר כתוצאה מאי השקט הפנימי ששורר בסין בתקופה שהחלה עם נפילת הקיסרות והסתיימה כאשר השתלטו הקומוניסטים על המדינה, בסוף שנות הארבעים.
ערב מלחמת העולם השנייה חיים בהונג קונג למעלה ממיליון איש...
1945 – 1941: בבוקרו של השמיני בדצמבר 1941, שעות ספורות לאחר המתקפה על "פרל הארבור" בהוואי, תוקפים היפאנים את הונג קונג מהאוויר והיבשה בו זמנית, תוך שהם משמידים את רוב המטוסים הבריטים ומנחיתים אש ארטילרית כבדה על קווי ההגנה.
הבריטים, מגובים בחיילים קנדים והודים, כמו גם במתנדבים מקומיים, נסוגים לאי הונג קונג ומתארגנים בקווי הגנה חדשים, אך היפאנים נהנים מיתרון מספרי עצום ומעליונות אווירית מוחלטת, ובלילה שבין ה 18 ו 19 לדצמבר הם מצליחים להנחית כוחות על האי... ביום חג המולד, ה 25 לדצמבר 1941 (שזכה מאוחר יותר לכינוי "חג המולד השחור") נכנעת הונג קונג ומתחילה תקופת הכיבוש היפאני, שזוכה לשם "שלוש שנים ושמונה חודשים" (על שם אורכה). זוהי התקופה האיומה ביותר בתולדות המושבה, ובמהלכה מעונים ונרצחים אלפים מתושביה של העיר ויותר מעשרת אלפים נשים נאנסות באכזריות...
הונג קונג שלאחר המלחמה: עם סיום מלחמת העולם השנייה נהנית הונג קונג מפריחה חסרת תקדים. העיר מתאוששת במהירות מדהימה ותוך פחות משנה כבר מתפקדות כל המערכות הציבוריות, כאילו לא קרה דבר...
השלטון הבריטי מסיר את רוב המגבלות על תושביה הסינים של העיר ומשלב אותם במשרות גבוהות ובשנות החמישים, לאחר שהאו"ם מטיל סנקציות על סין בעקבות מלחמת קוריאה, מפתחת הונג קונג תעשייה אדירה משל עצמה וקולטת אליה אלפי אנשי עסקים משנחאי, הנמלטים מן המשטר הקומוניסטי.
בשנות השבעים מוסר החרם הכלכלי מעל סין והונג קונג הולכת והופכת למרכז בינלאומי לבנקאות, מסחר ותיירות.
החזרה לסין: בשנת 1982, 15 שנה לפני פקיעתו של חוזה החכירה בן 99 השנים, מתחילה להתחבט ממשלת בריטניה בראשות מרגרט תאצ'ר בשאלת הונג קונג, ולאחר משא ומתן עם סין מגיעה ב 1984 ההצהרה הסינו-בריטית הקובעת כי סגנון החיים של הונג קונג, כלכלתה, והחירויות מהן נהנים תושביה, יישארו ללא שינוי למשך לפחות חמישים שנה לאחר תאריך החזרה. הסינים מוכנים, למעשה, לתת להונג קונג להתנהל כמעין "מדינה בתוך מדינה" במסגרת העיקרון אותו הם מכנים "מדינה אחת – שתי שיטות ממשל" (אותו פרינציפ תקף גם במקאו השכנה).
האירועים האלימים בכיכר טיין-אן-מן שבבייג'ינג, בשנת 1989, גורמים לרבים לפקפק באשר להתחייבותה של סין לשמור על זכויותיהם של תושבי הונג קונג, אך בסופו של דבר חוזרת המושבה לסין ב 1997 ללא שום משברים מיוחדים והחיים ממשיכים במסלולם...
הונג קונג כיום: הונג קונג סבלה, אמנם, מכמה משברים לא פשוטים בשנים שחלפו מאז החזרה לסין אך אלו, ברובם, לא היו קשורים לתפקודה של הממשלה בבייג'ינג (למשל מגיפת ה SARS או המשבר הכלכלי באסיה שקדם לה...). מיותר לציין כי הסינים מרשים לעצמם "לחתוך פינות" בכל מה שקשור להתחייבויותיהם שלא להתערב בענייניה הפנימיים של הטריטוריה, אך בסך הכול סגנון החיים בעיר לא נפגע, והכלכלה חופשית ומשגשגת.
שתי בעיות רציניות (וחדשות) איתן צריכים להתמודד תושביה של הונג קונג הן זיהום האוויר המגיע מאזורי התעשייה החדשים שמצידו הסיני של הגבול, והתחרות ההולכת וגוברת מצידה של שנחאי, הנוגסת במעמדה של הונג קונג כבירת העסקים של המזרח הרחוק.
כל הזכויות שמורות ל אסיה-פסיפיק מדריכים בע"מ © 2009-2010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה